יום ג', כב’ בסיון תשע”ט
הימים הנקראים תשעת הימים, ימים מאד קשים ועצובים לעם ישראל. סיפור ארוך אבל שווה לקרוא עד הסוף.

עִבְדּו אֶת מֶלֶךְ בָּבֶל וִחְיּו! מאת: שרה נבנצאל, עזריה ואלישמע גרו בירושלים, לפני שנים רבות מאד. אלישמע היה גר קרוב יותר למקדש, כי אבאשלו היה כהן. אלישמע ועזריה למדו יחד בכיתה בבוקר, ואחרי הצהריים אהבו לשחק ליד הביתולרוץ ברחובותיה הצרים של עיר דוד. הם היו סוחבים יחד כדי מים מהמעיין – פעם אל הבית שלעזריה ופעם אל הבית של אלישמע. היה כיף לגור בירושלים המיוחדת והקדושה. בפרט, הם מאדאהבו את שלושת הרגלים, כאשר ירושלים היתה מתמלאת בעולי רגלים שהגיעו להקריב את קרבנותהחג, וקרובי משפחה רבים היו באים ללון אצלם בבתים.אבל בשנים האחרונות המצב היה הרבה פחות טוב. הם עדיין זוכרים את ההמונים שהיו באים, ואתשפע המזון והטוב, אבל המצב השתנה מאד."אתה זוכר את צפניה?" שאל עזריה יום אחד את אלישמע, כשהסתובבו בעיר דוד והתיישבו עלגדר אבנים. "בטח שאני זוכר! הוא למד איתנו כשהיינו קטנים." השיב אלישמע. "חשבתי עליוהשבוע" אמר עזריה בעצב. "הוא הרי היה מזרע המלוכה, ונלקח בשבי יחד עם משפחתו בידינבוכדנצר. אני זוכר את המראה המזעזע של מלכינו הגולה יהויכין נלקח בידי הצבא הבבלי, יחד עםאמו המלכה נחּושת א ועם עשרת אלפים נכבדים אחרים." "נכון" הצטרף אלישמע לזכרון. "ואז,ראינו את צפניה הולך יחד עם הוריו, ילד קטן שבוי וכפוף. זה היה כל כך עצוב. מעניין מה קרהאיתו?" תהה."אני לא יודע, אבל אני חושש שמצבנו לא יהיה טוב בהרבה משלו" העז עזריה לומר."מה אתה מדבר?!" נזף אלישמע. "לא תהיה גלות נוספת!""אבל אלישמע, גם אתה יודע מה המצב בירושלים כעת. הבט סביבך! חיילי בבל עומדים וצרים עלירושלים. עד מתי אתה חושב שהמגינים יחזיקו מעמד? הרי האוכל הולך ונגמר, מחלות מסתובבותבירושלים, כמה זמן נוכל להחזיק מעמד מול הצבא הבבלי האדיר?" סיים עזריה בייאוש."אבא שלי אומר שאסור לדבר ככה. הָ יֹו לא תהיה! ירושלים לא תחרב כי המקדש מגן עלינו!"הזדעק אלישמע."גם אני רוצה לחשוב כמוך" ניסה עזריה להסביר "אבל בשבוע שעבר שמעתי את ירמיהו הנביאעומד וקורא למלך צדקיהו להכנע לבבל. הוא אמר בשם ה' "הַּישֵׁב ב עִ יר הַזֹּאת י מּות בַחֶרֶב ּוב ר ע בּובַ ד בֶר ... עִבְ דּו אֶת מֶלֶךְ ב בֶל וִחְ יּו! ל מ ה תִ הְ יֶה ה עִ יר הַזֹּאת ח רְב ה?!" "איזה שטויות!" ביטל אלישמע. "איך הוא מעז לדבר ככה! הרי דיבורים על כניעה מחלישים אתהצבא שלנו ומרפים את ידי המגינים. אבא שלי אומר עליו שהוא "אֵׁינֶּנּו דֹּרֵׁש לְש לֹום ל ע ם הַזֶה כִיאִ ם לְר ע ה".""אבל הוא אמר בשם ה'!" המשיך עזריה. "מה, אתה בטוח כל כך שירושלים לא תחרב? הרי רקבשבוע שעבר, הלכנו ללוויה של יוזבד, בן כיתתנו. אנשים סביבנו מתים כבר בגלל המצור, והמלךממשיך להתעקש לא לשמוע לעצת ירמיהו!""אני ממש לא מאמין למה שאני שומע", הניד אלישמע ראשו בחוסר הסכמה. "הרי גם בימי סבאשל סבא, צר מלך אשור על ירושלים וכשכולם חשבו שהמצב אבוד – כמוך" אמר בזלזול "ירדמלאך משמים והרג את כל צבאו הגדול של אשור. 111,000 חיילים בבת אחת. האם לא נאמין ונדעשהמקדש יגן עלינו גם הפעם?!""הייתי שמח להאמין לכך" מלמל עזריה. "אבל ירמיהו אומר שעדיף להכנע. הוא אומר בפירוששאם נמשיך להלחם, יהיה חורבן וגלות ורבים ימותו. לא רוצה! לא רוצה למות מרעב! לא רוצהלהלקח בשבי! אני מעדיף להכנע לבבל ולחיות בשקט עוד שנים רבות בארץ ישראל.""תתבייש לך" נזף אלישמע. "ממלכת יהודה לא נכנעת לאף אחד! כבר 011 שנה שעם ישראל יושבבארצו. אנחנו בוטחים בה' ובישועתו.""גם אני מאמין בה'!" מחה עזריה, "אבל מצד שני, הרי ממלכת ישראל כולה גלתה כבר לפני שניםרבות. עשרה שבטים שלמים נלקחו ונעלמו. זה יכול לקרות שוב.""מה אתה משווה?" כעס אלישמע. "הם היו חוטאים ופושעים, עובדי עבודה זרה, שנטשו את ביתהמקדש ובנו להם עגלי זהב. הגיע להם. אבל אנחנו, בני יהודה, נאמנים לה' ולמקדשו, מקריבים אתכל הקרבנות. אנחנו מוגנים.""נאמנים לה'?" תהה עזריה. "תגיד לי, אתה אף פעם לא מקשיב לנאומים של ירמיהו הנביא כשהואמדבר בשוק? הוא לא סבור כמוך כלל וכלל...""נמאס לי" קם אלישמע ללכת. "אם אתה רוצה להקשיב לנאומים מפחידים ומאיימים של ירמיהומענתות, תהנה לך. אני אומר לך – לא תהיה גלות! לא יהיה חורבן! הָ יֹו לא תהיה! ניפגש מחר."סיים בבוז והלך לביתו.עברו שבועות וחודשים. המצב בירושלים החמיר יותר מיום ליום. האוכל נגמר, והמים נגמרו,ומחלות התפשטו וגם מַעֲשֵׁ י ה מהכיתה שלהם נפטר בגלל המצור. המגינים המשיכו לנסות ולהגן עלירושלים מפני הבבליים, אבל רבים נהרגו וביניהם אחיו הגדול של שרביה מכיתתם.בקיץ של אותה שנה, שנת 00 למלך צדקיהו, חומות ירושלים נפרצו, וחיילים בבליים שטפו אתהרחובות, הורגים ומכים, הורסים ושורפים, גונבים ושוברים. והנורא מכל קרה, הלא ייאמן - ביוםהתשיעי לחודש החמישי, נשרף המקדש. אלישמע ועזריה לא האמינו למראה עיניהם כשראו את הלהבות בוקעות ועולות מהמקדש. אביו של אלישמע הכהן התמוטט מרוב צער כשראה אתהשריפה. אלישמע ועזריה נלקחו בשבי יחד עם משפחותיהם וצעדו בצעדים איטיים וכבדים אלעבר בבל הרחוקה."אני מצטער שזלזלתי בך" מלמל אלישמע כשיצאו משערי ירושלים. "אולי באמת היינו צריכיםלשמוע בקול ירמיהו.""אני יכול רק לנחם אותנו בנבואה אחרת של ירמיהו" ניסה עזריה לעודד את שניהם. "הגלותוהחורבן לא יהיו לנצח. זה לא יהיה כמו גלות עשרת השבטים. בעוד שבעים שנה, עם ישראל יחזורלארץ ויבנה את המקדש. בעזרת ה' בנֵׁ ינו יזכו לכך."אלישמע ועזריה הביטו בפעם האחרונה לאחור וראו את ירושלים השרופה והעשנה, נשמו עמוקוהמשיכו בדרכם הארוכה, בתקווה שבניהם יזכו לחזור ולבנות.